1כי צוררים הם לכם על דבר פעור שהפקירו בנותיהן לזנות כדי להטעותכם אחר פעור. הוצרך לפרש על דבר פעור על שהפקירו בנותיהן לזנות כדי להטעותם ולא על שהכשילו את ישראל אחר פעור כמשמעו מפני שאין האדם נעשה צורר לאחרי' אלא מפני הרעה שבאה לו מהם לא מפני הרעה שהביא הוא עליהם ולכן אי אפשר לפרש שהמדינים הם צוררים לכם בעבור שהכשילו אתכם אחר פעור משום דמזה הצד ראוי שיהיו הם צוררים למדינים לא ההיפך אבל אם יהיה פי' הפסוק שהמדינים צוררים לכם מפני שבסבתכם הוכרחו להפקיר בנותיהם לזנות כדי להטעותכם בפעור אתיא שפיר:2ואת מואב לא צוה להשמיד מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם. כדאיתא בב"ק אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשו' מלחמ' שלא ברשו' אלא נשא משה ק"ו בעצמו ואמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמם לא כל שכן אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית ופר"ת דלאו דוקא אלא כלומר עתיד משה לישא קל וחומר אם לא שהזהירו הכתוב תחלה דקודם נאמר אל תצר את מואב ממה שנאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כדדרשי גבי עתה ילחכו הקהל שלא היה מתירא בלק אלא מלחיכה בעלמא שלא היו מותרין אלא באנגריא וקרא דצרור את המדינים אחר מעשה דבלק היה והא דקאמר נמי הקב"ה למשה לא כשעלתה על דעתך לאו דוקא וגם הרמב"ן ז"ל אמר ואני תמה על לשון האגדה שאמרו בב"ק אל תצר את מואב וכו' והנה קודם הק"ו הזהירו למשה מן המואבים ותירץ ואמר אבל הכוונה לומ' שגלוי לפניו יתברך כי כשיצוה אותו צרור את המדינים יהיה למשה לעשות מלחמה במואב שלא ברשות והקדים להזהירו מזה ודבריו הם דברי ר"ת בעינם:
